shiran_lugassi

כמעט איבדתי את זה מול כל האנשים במסעדה,
ידעתי שהוא יהיה קצת חסר סבלנות
כי הוא לא ישן כל כך צהריים
והוא התחיל להיות רעב (וגם אנחנו..)

אבל לזה לא ציפיתי..

הוא לא היה מוכן לשבת על הכיסא אוכל
לא רצה לטעום שום דבר,
וכשניסיתי לדבר איתו הוא צעק בחזרה

וזה לא נגמר שם

באיזשהו שלב הרגשתי שעוד שניה אני נותנת עליו צעקה
שכל המסעדה תשמע
אבל משהו עצר אותי, משהו בפנים

כמו קול כזה שאמר ״תעצרי לפני שאת מאבדת את עצמך״
אז עצרתי…

לקחתי אותו מהכיסא שמתי אותו עלי
ודיברתי איתו בגובה העיניים
״אתה רעב נכון?״ הוא סימן לי שכן
״אז אולי ננשום רגע ונירגע, ואז תאכל איתי משהו?״

הייתי בהלם
הוא פשוט הפסיק לצעוק, הסתכל עלי
והצביע לי מה הוא רוצה לאכול

אז מה קשור הפלאפון את שואלת?

אחרי שהוא סיים לאכול כל כך יפה,
הגיע הזמן של אימא לאכול בלי שיפריעו לה
שאלתי אותו ״אתה רוצה לראות ספידי?״ (סרט שהוא אוהב)
הוא חייך

הושבתי אותו בעגלה ושמתי לו את הסרט בפלאפון
רבע שעה שבה יכולתי לאכול כמו שצריך
ולדעת שהוא אכל יפה והוא שבע ורגוע

דרך אגב העצירה שדיברתי עליה? היא הוכחה ממשית
של שינוי דפוס חשיבה
ואני הולכת לדבר על זה ב20.1 בוובינר חינמי (פרטים בסטורי)

מה דעתך על הדרך שבה פעלתי?
היית עושה אותו דבר או משהו אחר?

#אימהות #אמאעצמאית #מיינדסטלהצלחה #מאמנתמנטלית