HMS - Halperin Consulting Group

אמו של נהוראי לייזר ז"ל שנהרג לפני חודש בלבנון בפוסט קורע לב:
נהוראי שלי,
תגיד לי, איך ממשיכים לנשום כשחלק מהלב כבר לא כאן?
אני כל כך מתגעגעת אליך.
לא רק לימים שהיו, אלא אליך.
אל החיבוק שלך.
אל הריח שלך.
אל הקול שלך שקרא לי “אמא”.
אל הצעדים שלך בבית, אל הניגון בגיטרה .
אל הידיעה שאתה כאן, במרחק של חדר אחד מאיתנו..
יש געגוע שאי אפשר להסביר במילים.
הוא מלווה אותי מהרגע שאני פוקחת את העיניים בבוקר ועד שאני עוצמת אותן בלילה.
ואפילו בחלומות, כשנדמה לי שאני שוב מחבקת אותך, אני מתעוררת למציאות ששוב לוקחת אותך ממני.
ויש את המכתב שלך.
המכתב שהשארת לנו.
בכל פעם שאני פותחת אותו וקוראת את המילים שלך, אני נשברת מחדש.
כל שורה בו גומרת אותי.
אני שומעת אותך מבין האותיות, מרגישה אותך כל כך קרוב, ואז המציאות מזכירה לי שאתה כבר לא כאן.
אני מחבקת את הדף כאילו הוא יכול להחזיר לי את החיבוק שלך, אבל הוא רק מרטיב שוב את הדמעות שלא מפסיקות לזלוג.
אתה יודע? ניסינו לצאת קצת להתאוורר.
הגענו לקורפו, אי שנראה כמו גן עדן עלי אדמות.
הים בצבעי טורקיז, ההרים, הרחובות, השקיעות… הכול כל כך יפה.
אבל היופי כבר לא נראה אותו דבר כשאתה לא איתנו.
שום נוף לא מצליח למלא את החלל שהשארת.
שום שקיעה לא מצליחה להאיר את החושך שנכנס ללב שלנו.
בכל מקום אני רק חושבת כמה היית נהנה להיות כאן, כמה היית מצלם, צוחק, מתלהב, וכמה היינו שמחים לראות אותך מאושר.
למדתי שגם המקום הכי יפה בעולם מאבד את הצבעים שלו כשאתה חסר.
ותוך כדי התבוננות אל האופק הגיע פרפר לבן , כאילו רצית להעביר לנו מסר שאתה איתנו כאן .. אני כל כך רוצה עוד פעם אחת.
רק עוד חיבוק אחד.
עוד פעם אחת לשמוע אותך אומר לי “אמא”.
עוד פעם אחת להרגיש שאתה כאן.
הייתי נותנת הכול בשביל עוד רגע אחד איתך.
אתה חסר לא רק לי.
אתה חסר גם לאבא, למאי ולרואי.
כל אחד מאיתנו איבד חלק מהלב שלו ביום שבו הלכת.
כל אחד מתמודד עם האובדן בדרכו שלו, עם הכאב שלו, עם השתיקה שלו ועם הגעגוע שלא מרפה.
ובתוך כל השבר הזה אנחנו מנסים להחזיק אחד את השני.
כשאחד נחלש – האחר מושיט יד.
כשאחד נשבר – האחר מחבק.
אנחנו משתדלים להיות העוגן זה של זה, ודואגים שלא לתת לאף אחד מאיתנו ליפול אל התהום שהאובדן שלך פער בתוכנו, תהום שאנחנו יודעים כמה קשה לצאת ממנה.
להחזיר אותך אלינו לא נוכל.
זו האמת הכי אכזרית שאנו נאלצים לקבל.
אז נצטרך ללמוד להסתכל לכאב בעיניים.
לא לברוח ממנו, אלא לחיות איתו.
לקום איתו בכל בוקר וללכת לישון איתו בכל לילה.
הכאב הזה לעולם לא יעזוב אותנו, כי הוא נולד מתוך האהבה האינסופית שלנו אליך.
אני מבטיחה לך שנשמור אחד על השני.
שנמשיך להיות המשפחה שכל כך אהבת.
שנמשיך לספר עליך, להזכיר אותך, ולהפיץ את האור שלך ואת הדרך שלך.
כי אמנם הגוף שלך כבר לא כאן, אבל אתה חי בכל פינה בבית, בכל זיכרון, בכל דמעה, בכל מעשה טוב, ובכל פעימת לב שלנו.
אני אוהבת אותך יותר ממה שמילים יכולות להכיל.
ומתגעגעת אליך יותר ממה שלב של אמא יכול לשאת.
עד הנשימה האחרונה שלי, אתה תהיה הבן שלי.
הגאווה שלי.
האהבה שלי ..
והגעגוע שלא ייגמר לעולם.
שלך תמיד,
אמא. 🤍

רותם דוד-לייזר

במהלך מבצע “שאגת הארי” הרחבנו את תמיכתנו בפלגה 914,

מעבר לפעילות השוטפת במסגרת פרויקט “אמץ לוחם” באמצעות תרומה כספית משמעותית.

התרומה היא חלק מהמחויבות המתמשכת שלנו לעמוד לצד הלוחמים והלוחמות, בכל עת ולהביע את הערכתנו העמוקה למי שפועלים למען ביטחון המדינה.

אנו גאים להמשיך ולתמוך ביחידה שאנו מלווים לאורך השנים, מתוך אמונה בערכי ערבות הדדית, אחריות ושותפות.

מחזקים את ידי הלוחמים, המילואימניקים וכלל כוחות הביטחון, ומייחלים לימים שקטים ובטוחים יותר בכל הגזרות💙

#אמץלוחם