matzpen_

כל הזמן מצפה
רוצה רוצה רוצה
הנפש שלי במצב קבלה
ולכן אני דוחה אני דוחה
לא בא לי לצפות לא מהם לא ממך
מי אני בכלל אה?
כל הזמן אני מצפה
ולכן אני חולה
כל הזמן אני חולה
מתנקה
מתנקה
מי אני בכלל אה?
אין פתקים על המקרר אין שיחות עומק
תורידו לי כבר את הכוכבים מהתקרה
ממתי אני מצפה
בעולם שכולו שפע אין ציפיה יש רק
את הקבלה התמידית שמגיעה אלי
עד אליי
כי הכל קיים
יש מקרר יש גבר שאוהב
יש עיניים יש שמיים
פאקינג שמיים
קולטים?
תראו אותם
היום הם וורודים
בדיוק כמו המשקפיים
שאני בוחרת בהם.
כל הזמן מצפה
זהו זה, הנפש התעייפה.

היית מלך ההפתעות
אבל הפתעות על אמת
בכלל בלי העמדות פנים ומבט מופתע
תמיד ידעת להפתיע אותי
ידעת להיות מאחור ברגע
כזה
שרציתי שתיהיה
ידעת לגרום לי לרצות לקפוץ מרוב אושר
לקפוץ ישר לזרועות שלך
היית מלך ההפתעות
משאיר לי פתקים במגירות
גם בתקופות היותר לחוצות
ידעת לשים לי את הבושם שלך
על כל החולצות
היית מלך ההפתעות
מפיל לי את הלב מהגגות
גורם לי להתמכר לך לשפתיים העבות
וכיאה למלך ההפתעות הפרטי שלי
ידעת גם להפתיע יום אחד
ללכת ממני ולהיעלם
עד כדי כך לא צפוי היה מלך ההפתעות שלי
אני מגחכת לעצמי עכשיו
בדיוק ברגע שאני פותחת את הדלת של החדר שלי
תוהה לעצמי רגע לפני
אולי תיהיה שם?
אולי תפתיע אותי?
אולי אגלה שכל החודש האחרון היה מתיחה
כזו שקצת נמשכה
כזו שיצאה משליטה?

לא,
זה לא קרה
הזיכרון שלך נעלם כלא היה
ויש ריח כזה של בדידות
ברור שלא תיהיה פה
אמרתי לעצמי
תמיד שחשבתי על ההפתעות שלך
ידעתי שהן לא יהיו
כי אז הן לא באמת הפתעה
והרי אתה
אתה מלך ההפתעות
מלך ההפתעות שלי.

לפוצץ את הבית הזה
זה כל מה שלפעמים עובר לי בראש
לפוצץ את הכול ולברוח
הכי רחוק
לפוצץ את מערכת היחסים, את הכעסים,
את כל מה שלא רגוע מבפנים,
את הכאב הזה שמשתלט על הפנים
שלא מרוצים , כשעצובים.
לכרות את עץ הדובדבנים,
שם דמיינתי ילדים רצים
ואותי ואותך, מתהלכים מחייכים.
לפוצץ את הבית הזה,
לפעמים מרגיש,
שזה רק מה שנותר
ובדיוק ברגעים האלה
כשאני לא מפוצצת שום דבר
ונלחמת כמו לביאה על המחר
דווקא שם,
אני מבינה,
מהי אהבה.