Nushka Design workshop

מרחב הזיכרון
השנה התעורר בי געגוע עמוק לסבתא
אולי בגלל שגם אמא כבר לא איתי

אני מרגישה את הלבדות בזיכרון

ככל שאני מתבגרת
אני קוראת את המרחב הזה אחרת
כל פעם הוא מגלה לי עוד טפח

זיכרון ילדות משותף עם סבתא
זיכרון מחבר מהגשר של אמא
זיכרון שואה מהזיכרונות של סבתא

מרחב הזיכרון שלי הוא גוף חי
הנושא תילי תילים של סיפורים

חלקם חוויתי
חלקם שמעתי
חלקם חרוטים בבשר
בלי יכולת להפריד מאין

כמו שדה תעופה ישן
כל שנה נוספים סימני גלגלים
חדשים שעולים על הישנים
לפעמים מוחקים
לפעמים מצטרפים

שכבות של צבע ישן
פריכות כמו שכבות סלע

לתוך המרחב הנשי הזה
נמסו גם הסיפורים החדשים של המשפחה שלי
והמרחב גדל ונפתח
ומאפשר עוד ועוד

מתוך האוצר הבלום הזה
אני משרטטת את הדרך שלי
במסע הארוך של החיים

תמיד החיים

נושאת את משא הזיכרון

לזכר סבי האהובים אלקה ומיכאל (שנפטר לפני הולדתי) זבילביץ,
לזכר הורי סבתי שרה ושבתאי (ששרד את השואה) פישקין,
שבעת ילדיהם: יענקל אשתו ובתו אינדלה, מוטה, לייבה חי יוסף חי, שימקע, רייכל,
איטה, גיטה, אלקה חיה מאשה.
לזכר הורי אבי (הקיבוצניקים היקים) שולה ויענקל קלנר, לזכר הוריהם עמליה ויחזקאל קלנר, מיכאל הרמן.

לא כל תנועה נראית לעין,
ולא כל התקדמות היא בקו ישר.
אבל גם כשהקצב כמעט בלתי מורגש
התנועה ממשיכה.
#פסח2026