TextAppeal

כשיש רעיון טוב, הכל הרבה יותר פשוט. שבוע מצוין

אין על קדאיף "כונפה" לשישי. סופ"ש חמים לכולם

"יש לי תחושה שלא עוזבת אותי; מה שיקרה לישראל יקרה לכולנו. אם ישראל תיספה, השואה תיפול עלינו ועל כול העולם כולו"

1968, שנה לאחר סיום מלחמת ששת הימים, הפילוסוף האמריקאי והסופר (הלא יהודי) אריק הופר, מפרסם טור ב"לוס אנג'לס טיימס" תחת הכותרת "מעמדה יוצא הדופן של ישראל". הופר מנתח מזווית מבטו בטקסט קצר את המורכבות של מעמדה של ישראל בעולם, השפעת המצב המדיני בישראל על העולם כולו, ומנסה לנבא את גורלה. טקסט מדהים בהתחשב במרחק הזמן. כנסו לקרוא:

מעמדה יוצא הדופן של ישראל / מאת אריק הופר , לוס אנג'לס טיימס, 26.5.68

"היהודים הם עם יוצא דופן: מה שמותר לאומות אחרות אסור על היהודים. אומות אחרות מגרשות מאות, אפילו מיליוני אנשים, ואין בעיית פליטים. רוסיה עשתה זאת, פולין וצ'כוסלובקיה עשו זאת, תורכיה זרקה מיליון יוונים, ואלג'יריה – מיליון צרפתים. אינדונזיה זרקה השד-יודע-כמה סינים – ואיש לא מדבר על פליטים. אבל במקרה של ישראל, הערבים העקורים נעשו לפליטים נצחיים.

כולם מתעקשים שישראל חייבת לקבל חזרה כל ערבי וערבי. ארנולד טוינבי מודיע, שגירוש הערבים הוא אסון גדול יותר ממה שעשו הנאצים. מדינות אחרות, כשהן מנצחות בשדה הקרב, הן מכתיבות את תנאי השלום. אבל כשישראל מנצחת היא חייבת להתחנן כדי לזכות בשלום.

כל אחד מצפה מהיהודים להיות הנוצרים האמיתיים היחידים בעולם הזה. מדינות אחרות כשהן מובסות שורדות ומשתקמות, אבל אם ישראל תובס היא תוחרב.

אילו נאסר ניצח ביוני האחרון [1967] הוא היה מוחה את ישראל מהמפה, ואיש לא היה נוקף אצבע להציל את היהודים. אין מחויבות אחת ליהודים מצד כל ממשלה שהיא, שתהיה שווה את הנייר שעליו היא כתובה.

בכל העולם זועקים וזועמים כשאנשים מתים בוייטנאם או כששני שחורים נהרגים ברודזיה. אבל כשהיטלר טבח ביהודים איש לא מחה נגדו. השוודים, שמוכנים עכשיו לבטל את היחסים הדיפלומטיים עם אמריקה בגלל מה שאנו עושים בוייטנאם, לא השמיעו ציוץ כשהיטלר רצח יהודים. הם שלחו להיטלר מחצבי ברזל וכדורים מיסביים, ונתנו שירותים לרכבות החיילים שלו בדרך לנורבגיה.

היהודים הם עם מבודד בעולם. אם ישראל תשרוד זה יהיה אך ורק בזכות מאמצים יהודיים. ומשאבים יהודיים.

ברגע זה ישראל היא בן הברית היחיד המהימן וללא תנאי. אנחנו יכולים לסמוך על ישראל יותר מאשר ישראל יכולה לסמוך עלינו.
צריך רק לדמיין מה היה קורה בקיץ האחרון [1967] אילו הערבים ותומכיהם הרוסים ניצחו במלחמה, כדי להבין כמה הישרדותה של ישראל חיונית לאמריקה ולמערב בכלל.

יש לי תחושה שלא עוזבת אותי ; מה שיקרה לישראל יקרה לכולנו. אם ישראל תיספה השואה תיפול עלינו ועל כול העולם כולו".

עם כניסת הפסקת האש לתוקף, ניתן האות לתחילת המלחמה בזירה הפוליטית, שהולכת כנראה להיות לא פחות מלוכלכת מהחזית העזתית. סימן לבאות היא התמונה הזו, של חיילים המעבירים ביקורת בצורה יצירתית על התנהלות ראש הממשלה במבצע "עמוד ענן". החיילים, כידוע, משרתים בצבא, שתפקידו להכין את כל האופציות לדרג המדיני ולהישמע להוראותיו.

האם האכזבה בקרב החיילים, ובעיקר חיילי המילואים, מוצדקת ומייצגת רוב בציבור שיבוא בחשבון עם נתניהו בסופו של דבר בקלפי בינואר, או שמא היא מייצגת קומץ שאולי חצה גבול מסוים מבחינת אתית?